← חזרה

15/03/2026 - עונש מוות

בחודשים האחרונים שמתי לב לשינוי שחל בי, יתכן שיש לי יותר חמלה ליצורים חיים בזכות שטיפת המוח שהפעלתי על עצמי כחלק מתרגול שיטת ויפאסנה.
שפרירית לא מזיקה - אשר בעבר הייתי נלחץ/בורח/רוצח… - מטרידה אותי פחות ופחות, ולפעמים אפילו אעשה מאמץ על מנת שלא יהרג חרק.
אני מאמין שחמלה היא תרופה ותחליף נהדר לשנאה. ואיזה אדם חכם אמר שכחלק מהדרך לאושר יש לסלוח ולא לכעוס על שאר בני האדם בשיטה של התנשאות - ״מסכן, הבור. אני חכם יותר וחזק יותר בכמה רמות, לכן הוא לא מזיז לי ואני לא מעוניין לפגוע בו״.
ביסודי גדעון אמר לי שאין לחטוא בלקיחת חיים מאדם שעשה עבירה מוסרית. אם החטא של האשם הוא לקיחת חיים, למה שנחטא גם אנחנו בחטאו - נהיה חזקים יותר. נשמע יפה על האוזן. היום אני הרבה יותר ביקורתי. כשהבשורה על תליית מחבלי נוחבא הגיעה לאוזני שמחתי מאוד. לכמה רגעים שמעתי שהתלייה תתבצע במקום ציבורי ויהיה אפשר להגיע לצפות, אך לצערי זו היתה טעות שבאה על תיקונה במהרה.
הסדרה האהובה עלי היא ״סמוך על סול״. ג׳ימי הוא סוטה מוסרי (וצ׳אק, אחיו, סוטה חברתי או אולי עדיף להגיש שיש לו סטייה נפשית.. לא יודע) - תפיסתו את הצודק שונה מהתפיסה הרווחת, והשוני, בשיתוף עם דמותו הפעילה, גורם לדחייה. השוני הזה הוא אחד המעצבים המרכזיים של הדמות ושל הסדרה.
אני לא יודע אם אני בדיוק ג׳ימי, יתכן שהתורה שלי (המילה תורה נשמעת כמו שיטה מושלמת, במובן של שלמה - רחוק מאוד מכל דעה או הבנה שלי בכל תחום) היא קצת קיצונית, ויתכן שמטבעי לנסות להקצינה, כמו בהמון מקרים אחרים - אולי במטרה לעורר את השיח ואת החשיבה.

דמותו של ג׳ימי מעוררת בי תמיהה - מאיפה כל האנרגיות והמוטיבציה להצליח?!
נועם שהכרתי בסלבדור אמר לי שטות יפה - אין דבר כזה מוטיבציה, אין דבר שמניע את האדם - מוטיב, motion, תנועה היא הגורמת לתנועה, רק תתחיל לזוז. אל תעצור. נשמע כמו רעיון טוב, אך לא עובד לי. אולי אני חושב יותר מדי.
אני מלמד את פיזי תקשורת ומנסה לגרום לחווית הלמידה להיות כמה שיותר טובה, כמה שפחות חיכוך, ואני מאמין שככה אפשר לגרום להתמדה. מוטיבציה זה דבר שבא ומטבעו להעלם. 
דיברתי בעבר פה ולפני כמה ימים עם ירין על מטרת החיים והדרך להשיגה - אני רוצה להיות מאושר, אני לא מרוצה מדברים מסוימים בחיי. מצד אחד אני רוצה להיות בשלווה, מצד שני לשאוף לשיפור. יותר מהשינוי אני רוצה לשאוף לשלווה (אומר אדם חושב [בשונה מרוב האנשים], ובטח שלא מתנהג בהתאם למילים אלו). שני הצדדים דוחפים ולרוב הרצון לשינוי ושיפור דוחף חזק יותר, ובקיצור אני לא מרוצה.
אולי אפשר לאמר - אני לא שלו בגלל שאינו, הדבר שאני מעוניין בו.
למשפט זה שני משמעויות: א) הסבל נגרם בגלל שאינו. ב) הסבל נגרם בגלל רצוני בו.
יותר מכל (והכי קשה), יש לקבל את המצב הקיים.
עם זאת, צריך לחשוב בצורה ביקורתית ולפתח דרכים לשיפור. אם תמיד נהיה בתהליך של שיפור, בחינה ביקורתית של מצבנו, שימת לב לחסר או רע והתקרבות או התרחקות ממנו, בהתאמה. נוכל להרגיש די טוב עם עצמנו.

אולי שיטת לימוד זו שלי היא דרך לשיפור? חינוך להנאה מלמידה (הנאה משיפור). הרי אנחנו רגילים ששיפור, שינוי לטובה (ודוגמא אחת תהיה למידה), הוא דבר קשה, ואנחנו לא אוהבים לעשות עבודה קשה כמובן.
מה אם נצליח לשנות את דפוס החשיבה הזה, הרי אני מעוניין לעבוד לטובת שיפור. לא קשה, אין סיבה לעבוד קשה, לעבוד כמה שאפשר, כמה שיש לי כוח, לא בלחץ ודחק - זו המחלה.
אולי זה שקר, אך שקר שמוביל אותנו למצב הרבה יותר טוב מהשקר הקודם - של הסחת דעת למושאים קלים יותר, לויתור עצמי ובסופו - לתסכול.
האם זה שקר? לא יודע. אני חושב שאהיה קצת שחצן אם אגיד שבשיטת חינוך זו יש דרך לשיפור איכות החיים, זה הרבה יותר מדי לייחס לדבר בתולי שכזה. אבל אם נחשוב עוד קצת אולי נגיע למשהו מועיל. קשה להגיד שלימוד תקשורת לפיזי בדרכי תשפר לפיזי את איכות החיים, ננסה להסתכל בחדות. (בכללי אני מרגיש קצת מבולבל ואבוד, אז אנסה להתפקס)
*להיות בתהליך של שיפור זה מצב סובייקטיבי - רק האדם עצמו יכול להרגיש ולהגיד - אני הולך בשביל.
זהו, זה מספק אותי. ההשפעה שלי בתור מורה על פיזי היא רק בתחום אחד, אך אני מאמין שהשיטות המקצועיות יכולות להשפיע על השיטות האישיות, ויותר מזה - ביטחון מקצועי יכול לחזק ביטחון אישי ולספק כוח רב להלחם מלחמות קשות.

אני לא גוף מדיני ואין לי שום השפעה בנושא אבל אשתף קצת מדמיוני - אדם עבר על החוק במדינה. ראוי שיענש? למה ? לטובת הצדק? לא! אין דבר כזה. לעשות דוגמא והרתעה, להרגיע את התושבים? אולי. מה מטרתנו העיקרית? מה לגבי שיקומו?
שאלות קשות אלו אשאיר פתוחות, כי אני חושב שהצגתם בלבד מועילה יותר מתשובותי הדלות.
אין אצלי טאבו, ולכן עונש מוות מותר (ואף יש לי רעיונות גרועים יותר) - למרות שהנני אדם, אני משתדל לא לכבד את חייו יתר על המידה. ובמקרים מסוימים, לפי מידותי, אפשר לעשות מעשה כזה לטובת תמורה כמו הרתעה.
בתצורת מדינה, קשה לי לחשוב על מקרה שבו צריך לטפל באזרח באופן כזה, כי אנו לא במלחמה נגדו ומעוניינים בשיקומו הרבה יותר מאשר בעשיית צדק עימו.
במקרה של גורם נגדי, קל לקבל הכשר למעשה. 
מה שאני מנסה להדגיש במשפטי האחרון הוא שהתפיסה המוצגת היא זמנית ותלוית תרבות (רעיון המדינה, אולי גם העובדה שיש מלחמה כרגע...).