← חזרה

05/01/2026 - טעמי המצוות

לפי מיכה גודמן בספרו ״סודותיו של מורה נבוכים״ בניסיון לפרש את ספרו של הרמב״מ - לאדם יש ארוס, תשוקה, יחידה. התשוקה יכולה להיות לגירויים חושים, גשמיים, או במקום - לרוחניים, שכליים. על האדם לחפש את הטוב ולהתרחק מהרע. הוא צריך לשאוף לחוכמה, אינטלקטואלית, ולהתרחק מיצרים פיזיים.
שמירת מצוות הם כלי לשינוי האישיות, לתיקון האדם, להמרת התשוקה המינית לתשוקה אינטלקטואלית (אחד מטעמי ברית המילה הוא המעטת ההנאה המינית).
העולם הפגאני מלא בטקסים, ולכל טקס תוצאה רצויה. תחושת שליטה של האדם על העולם.
בתנ״ך יש טקס, אבל אין תוצאה. אין שליטה. רק ציות. 
“וְהָיָ֗ה אִם־שָׁמֹ֤עַ תִּשְׁמְעוּ֙ אֶל־מִצְוֺתַ֔י אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּ֑וֹם לְאַהֲבָ֞ה אֶת־יְהֹוָ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ וּלְעׇבְד֔וֹ בְּכׇל־לְבַבְכֶ֖ם וּבְכׇל־נַפְשְׁכֶֽם׃ 
וְנָתַתִּ֧י מְטַֽר־אַרְצְכֶ֛ם בְּעִתּ֖וֹ יוֹרֶ֣ה וּמַלְק֑וֹשׁ וְאָסַפְתָּ֣ דְגָנֶ֔ךָ וְתִירֹֽשְׁךָ֖ וְיִצְהָרֶֽךָ׃ 
וְנָתַתִּ֛י עֵ֥שֶׂב בְּשָׂדְךָ֖ לִבְהֶמְתֶּ֑ךָ וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָֽעְתָּ׃״ (דברים יא, יג-טו)
השכר הוא לא תוצאה של פעולת האדם, אלא גמול על צייתנותו.

אבל - לפי הרמב״מ אין שום קשר סיבתי בין קיום מצוות לטבע. המצוות מתקנות את האדם. מלמדות אותו שליטה עצמית ואיפוק. איזון נפשי, שלמות אינטלקטואלית. המצוות מרחיקות את האדם מהרע (תשוקות גופניות. לדוגמא - ויתור על מאכלים מסוימים) ומקרבות אותו לאמת.
חשיבה רציונלית ופילוסופית זה נחמד. אבל פעולה משפיעה על אישיות האדם הרבה יותר. אם אני רוצה להיות נדיב, כל שאצטרך לעשות הוא להתנהג כנדיב. בפעמים הראשונות זה יהיה קשה אבל עם הזמן זה יהפוך להיות חלק ממי שאני. Fake it until you make it.
להלן שני דוגמאות:
שמירת שבת - אחת היסודות של התנ״ך, בריאת העולם. בפעולת שמירת שבת האדם משריש בתוכו את האמונה הזו.
צום כיפור, ״צום״ פסח, וידוי - כל אלא משרתים את האדם לטיהור מחטא. תשובה. לאדם יש חירות, שליטה על מעשיו, אפשרות לשיפור. זו אמונה מדהימה שיש ביהדות. והטקסים הללו נותנים לאדם תחושה ותקווה של שיפור, יש דרך לבקש סליחה, כפרה, להיפטר מהעבר, ולהתחיל מחדש, טהור, ״ואני אכנס ואלך לחיים טובים ארוכים ולשלום״.

ובויפאסנה, אני רק מתחיל אבל אנסה להגיד בקצרה - האמונה הבסיסית שעולה לי לראש היא שכל יצור חי יכול להגיע למצב של שלווה (בודהה - הארה מלאה. רגע כל אדם יכול להגיע להארה מלאה אבל עבור יצורים אחרים אנחנו רק מאחלים להם שיהיו שמחים, שלווים).
התרגול, המדיטציה, היא תרגול של הכרת העצמי (דע את עצמך), משחק לשיפור השליטה העצמית, הריכוז, ואולי עוד. אבל המטרה העיקרית בתרגול היא התקרבות למצב של איזון נפשי. 
מעבר לכל מה שהתרגול עצמו אולי ואולי לא מביא לאדם כשלעצמו. הפעולה של התרגול משרישה באדם אמונה. ואמונה הופכת למציאות (בתוך האדם, לא בטבע). אמונה שהוא יכול להגיע לשלווה, שהוא מתקרב אליה בעזרת התרגול.

כמעט שכחתי ממדיטציית מטא, שאותה מתרגלים בסוף כל ישיבה למשך כמה דקות. מטרתה היא לייצר אהבת חינם לעצמי ולכל יצור חי. להשתחרר משנאה, עוינות, כעס ומחלה, ולהתקרב לשמחה, אהבה, שלווה. 
בשונה מויפסאנה, בשיטה הזו תמיד קשה לי להבין מה עושים, וההרגשה היא שפה מקור התועלת היחיד מהתרגול הוא שטיפת המוח, ההשפעה הפסיכולוגית בהשקעת זמן למטרה זו, עם האמונה שהשיטה עובדת.