← חזרה

04/02/2026 - דטרמיניזם 2

אחד הפחדים הגדולים שלי היא שהתפיסה שאומרת שכל דבר שקורה כתוב מראש, מבראשית, היא נכונה. שאין ליצור חי בחירה. שהמודעות היא תוצר לוואי של פעולות המוח, אשר אין לו תפקיד ויכולת שינוי על האדם ועל העולם. 
יתכן שאני מציג דעה מיושנת שלא מאמינים בה, ואולי זו הדעה הדומיננטית היום. אני לא יודע ומניח שאם אני במצב של חוסר תשובה חד משמעית, אין תשובה מספקת בשוק או שאולי היא לא הגיעה אלי, או שאולי לא נפל לי האסימון. אני לא אומר שצריך שתהיה תשובה חד משמעית, רק מחפש תשובה שתניח את דעתי לכאן או לכאן (מובן שליבי הרומנטי נמשך לכיוון של בחירה חופשית. בזמן שאבי לדוגמא, אדם משכיל ובר-סמכא בנושאים רבים, מאמין להפך).

אחרי שאדם (ילד אנגלי שהכרתי במניזלס) אמר לי שהוא הולך ללמוד פיזיקה ופילוסופיה בשנה הבאה, התגלגלנו לדבר על חופש בחירה והוא הציג לי טענה דטרימיניסטית שלא הצלחתי להתנגד לה - אם השעון היה חוזר לאחור 24 שעות, או עד השעה שקמת בבוקר, האם דבר ממה שקרה היום היה שונה? ואם כן, למה? 
אנסה להתמקד בעצמי, אני קם בבוקר עם תחושות מסוימות, מחשבות מסוימות. רנדומליות הייתי אומר (יש דיון על הקשר בין רנדומליות ובחירה). ואלו בתורם גורמות לי לעשות פעולות מסוימות. אני לא בוחר על מה לחשוב, ואם הייתי מנסה לעצור לרגע ולחשוב על משהו ״משלי״, לייצר מחשבה מודעת, לדוגמא אני חושב על פיל, המחשבה הזו לא הגיעה יש מאין אלא היא תוצר אינטרוסיבי (מחשבה שחודרת לתודעה בלי רצון) של פעולות המוח/גוף האדם.
מעבר לדברים שהם רק בתוכי, כמובן - רוב המחשבות שלי נובעות מהסביבה. שגם עליה אפשר לטעון שהיא דטרמיניסטית, ועליה קשה לי יותר להגן מאשר על עצמי.
אם ליד המיטה שלי יש תמונה של בקבוק, היא יכולה להזכיר לי לשתות מים. 
ואם אני רואה שמחשיך בחוץ זה יגרום לי להחיש את צעדי בכיוון ביתי.

אני יכול להגיד שאני מרגיש שיש בחירה חופשית, והדטרמיניסט יאמר שפעולות האדם והמוח אכן מסובכות ביותר, אך ברגע שנבין את כל החלקים בפאזל, נראה שאין שום חופש, הכל הכרחי.

בסוף הספר ״מגמות בתולדות הספקנות״ עדי פרוש נותן עדיפות לשכל הישר וטוען האדם שמתנגד לו, עליו החובה להוכיח אותנו על טעותינו. והשכל הישר אומר שיש חופש בחירה.

התחושה שהייתה לי כשתליתי את התמונה של הבקבוק, היא התחושה שיש לי כרגע כשאני חושב וכותב על הנושאים האלה, היא של התלבטות ובחירה. אך אין לי הסבר מילולי וקשה לי להגן על מהימנותה.


כש״אני״ מנסה לקום מהמיטה בבוקר או לעזוב מקלחת חמה ביום קר, זה ברור שהתודעה איננה הריבון היחיד והראשי על גופי
כמו שדן אריאלי אומר - לפעמים נראה לנו כשאנחנו (התודעה) נוסעים ושולטים במכונית(שהיא גופנו), כשבפועל - אנחנו יושבים לצד הנהג ומסתכלים בחוסר יכולת על מה שקורה.

זה אירוני, שהסיבה שאני רושם על כך כרגע היא שראיתי וקניתי היום את המאפה שבעבר אדם אכל בארוחת הבוקר.


הפיזיקה הקוונטית מלמדת על קשר מוזר בין הטבע והתודעה, משהו בסגנון של - עד שהמדידה לא בוצעה, האטום לא נמצא לא בצד ימין ולא בשמאל, הוא עדיין לא בחר. אני לא מוסמך ואין לי שום ידע בנושא אבל יתכן שחקר התחום יכול לשפוך קצת אור על השאלות שמעסיקות אותנו כאן.
יתכן שחיים/מודעות הוא שמתגבר על המוחלטות של חוקי הטבע.

תודעה
חקר המוח
פיזיקה
פילוסופיה

כל הנושאים שהכי מעניינים אותי, הדלק שמניע אותי.