שבת בערב, ביום שהגעתי לסלטה אחרי שחיכיתי שיפתחו לי איזה חצי שעה מחוץ להוסטל (אחד מהטובים שהייתי בו), הלכתי לסיבוב בעיר. בכיכר ה9 ביולי (יום הכרזת עצמאות ארגנטינה), צפיתי במחזה מדהים, זיכרון שאני מעוניין לנצור ולשתף.
כשהגעתי למרכז / צומת / פארק, ראיתי מספר נערות לבושות שמלות מצטלמות (בנפרד).
לאחר מכן התיישבתי לשמוע כמה חבר׳ה שניגנו. לאט לאט, בלי ששמתי לב, עשרות אנשים התיישבו ונעמדו מסביב למוזיקאים. אנשים מכל הגילאים. נערה בשמלה ובחור מתוק ורזה במשקפיים רקדו יחד, שני זרים, אמא של הנערה בקהל, כולנו צופים. וזה בכלל לא מיני (למרות, וכנראה בגלל, שמיניות זה לא טאבו אצלם. גם באלמנט חשוב זה של החיים - הלטינים יודעים הרבה יותר טוב מאיתנו).
בחור מבוגר שלידי הסביר לי שבגיל 15 הנערות עוברות טקס מעבר מילדה לאישה והציע לי מהבירה שלו.
עוד מספר לא רב של זוגות עלו לרקוד, ילדה קטנה פשוט נעמדה ושרה מול כולם, ואני טועה לעצמי - איפה הבושה? איפה החרדה החברתית? יש ליצורים האלה ביטחון, הם חיים בסביבה / קהילה / תרבות שלא מגנה התנהגות זו אלא מברכת אותה. או אולי פשוט מאפשרת אותה וזהו, אנשים בשלהם, עושים חיים, שמח.
זו תרבות. זו שלווה. ולנו (inteligencias y tristes) יש הרבה מה ללמוד.