← חזרה

9/9/2025

המכתב האהוב עלי מרומן המכתבים ״יסוריי ורתר הצעיר״ של גתה הוא מתאריך 12 באוגוסט, כך הוא מתחיל: ״ודאי, אלרבט הוא האדם הטוב ביותר החי תחת השמים. אתמול היתה לי איתו סצינה נפלאה. … [מפי אלברט] ׳יקירי וכי מהי זהירות? את הסכנה אינך יכול ללמוד עד תום! אמנם -‘ אתה הרי יודע שאני אוהב מאוד את האיש , פרט ל״אמנם״ שלו. וכי אין זה מובן מאילו שכל אמירה כללית סובלת יוצאים מן הכלל? אבל כה ישר הוא האיש הזה! כשנדמה לו שאמר דבר-מה חפוז, כללי, נכון למחנה, הוא אינו חדל לסייג, לתקן, לגרוע ולהוסיף עד שלבסוף לא משתייר מן העניין מאומה. …״

למה אלברט חוזר בו/ מתקן את עצמו/ מרכך את דבריו לאחר אמירת משפט נחרץ? למה אני עושה זאת?
ורתר יאמר שזה בגלל שאני אדם ישר? אני לא בוחל באמירת דבר שקר - אם נאצי היה שואל אותי אם אני יהודי ומצמיד לי אקדח לרקה, הייתי משקר. אני גם לא כל-כך אוהב לשקר ולא עושה זאת באופן טבעי, זה בגלל שאמירת דבר שקר תגרום לי הרגשה לא נוחה. אני משתדל לעשות דברים שמשמחים אותי ומועילים לי. לכן, בשביל לשקר אני צריך לחשוב קצת לפני - אולי כדאי לשקר הפעם. 
לא יודע, מוזר לי לדבר על עצמי כשמדברים על שקרים, ההווה זז ואנחנו מתנהגים לרוב לפי איזה מנגנון אוטומטי שנובע מהעבר. לא הכל בשליטה או ניטור שלנו. ״למה [לא] עשית את זה?״, התשובה שלי לשאלות בסגנון זה - האדם הוא מערכת מורכבת ביותר, נראה לך שאוהד הפשוש הצליח להבין אותה לחלוטין ? גם המדע החזק עוד לא שם.
מונטיין אומר ששקרן צריך להיות בעל זיכרון טוב, קו מחשבתו של השקרן צריך לעבור על הסיפור האמיתי, כמו שהוא בזיכרון, ועם זאת - לשנות את פרטיו בהתאם לשקר המקורי. פעולה קשה ומסובכת מחשבתית, מעבר לזיכרון בלבד.
הייתי אומר שבדומה לאבא שלי, אני קצת חנון מדי ולפעמים היה עדיף שהייתי משקר/מרמה/עובר על החוק קצת יותר.
הסתרה של מידע, גם היא שקר. יש שקרים לבנים שיכולים לעשות רק טוב. לא צריך לספר לכל אדם מכוער ברחוב את דעתך על המראה החיצוני שלו. 

לפי תורת המוסר של אריסטו יש שלושה סוגי אנשים:
האחד, לא נשמע לחוקים - אדם רע.
השני, נשמע לחוקים, וזו מתוך חשש מעונש - גם הוא, אדם רע. המניע לא טהור להמנעות מחטא.
שלישי, נשמע לחוקים מתוך הבנה של עקרונותיו ותועלתו.

לכל אדם תורת מוסר משלו, ואדם שדעותיו חורגות מהנורמה הוא אדם סוטה (דוגמא אהובה עלי היא הדמות Saul Goodman). בהתאם לאופי הסטייה, האדם יענש על ידי החברה והמדינה. המדינה תעניש אותו רק לאחר פעולה, כשהחברה מענישה מהרגע שיש ביטוי מסוים לסטייה זו.
עונשים יכולים לגרור חזרה לנורמה - הכרה בה, או אולי הדחקה או הסתרה של הצד האפל. עונש יכול גם לגרור העצמה של הסטייה, עונש שמטביע חותם על האדם, מחזק את הקשר בין האדם למעשה שלו בכך שמרחיק אותו משאר החברה. עוד על קרימינולוגיה תוכל לקרוא אצל שלמה גיורא שוהם.

לאחר הפתיחה ובאותו מכתב גתה מביע ביקורת על טבע האדם לחרוץ משפט נחרץ דוגמת ״זה רע״ על דבר מסוים (הספר פורסם ב1774), ועוד דברים נפלאים שאקרא לאחר כתיבת הרשומה הנוכחית, ושאני ממליץ גם לך.


למידה מול יצירה - בתחילת דרכי פה, אמרתי שאני מקווה שיש לי מה לכתוב ולחשוב עליו. חשש זה עודנו מטרידני, לכן אשמח לתקוף אותו. 
אני מסוגל להעלות כל יום איזה רעיון ולחשוב עליו ויתכן שזה אופציה חיובית עבורי, אבל אני לא מעוניין בה.
כרגע אני עושה מה שזורם לי, ואני אוהב את העובדה שיש לי את הרשומון שיניע אותי לעשות את המלאכה ברצינות ובעיקביות כל שהיא.
נדמה לי שדיון, חשיבה, זיכרון של נושאים בתחום מסוים דורשים השקעה וזמן. עדיף שלא אגיד יותר מכמה מילים בנושאים כמו לדוגמא קרימינולוגיה (ברשומה זו) או פיזיקה.