← חזרה

13/11/2025 - סטטוס ויפאסנה

כבר חודש שאני בדרום אמריקה, עובר הרבה, יש לי פחות פנאי לחשוב על נושאים חשובים כמו אלו שדנו עליהם כאן.
בנוסף, דברים נוספים נדחקים לפינה בגלל שיש ״המון מה לעשות״ - בקושי נגעתי בחליל, ואני מתרגל ויפאסנה ממש מעט.

חשבתי על מדיטציה - מאז שהתחלתי זה (השיטה שאני מתרגל) הרגיש לי כמו משחק, ויש למשחק הזה יתרון גדול על אחרים.
כשחקן כדורגל רוצה להתאמן על הבעיטה שלו, כשהמטרה היא פיזית, בחומר - התרגול (או לפחות חלק גדול ממנו) יהיה חייב להיות בעולם הגשמי. הוא יצטרך לבעוט בכדור המון פעמים. 
כשאדם רוצה להתאמן על הריכוז שלו לדוגמא, הוא יכול לבחור איזה משחק מחשב ששם דגש על ריכוז. אני חושב שמדיטציה יכולה להחליף את המשחק הזה ואולי אפילו להיות יותר טובה בהשגת המטרה. אולי אני מבלבל בשכל, אבל יש מצב שיש יתרון גדול בתרגול שלא לוקח חלק בעולם הפיזי, ונתון לחסרונותיו. כשאתה רוצה לשפר משהו שהוא רק בך, אתה יכול פשוט לשבת ולעבוד על עצמך. יש הרבה שיטות מדיטציה כנראה לכל מני מטרות שונות, אני לא מתרגל שיטה אחרת חוץ מויפאנסה שהמטרה העיקרית שלה זה שלווה נפשית, למרות שאני באתי מסיבות אחרות ואולי גם מקבל עם התרגול עוד הטבות (או לא מקבל כלום, או יותר גרוע - מפסיד דבר מסוים, מעבר לזמן המבוזבז. אין לדעת).
עשיתי פה כמה דברים קשים וכמה נעימים ומפעם לפעם נזכרתי בדהאמה, התורה שלפיה אני מתרגל. יש בה המון היגיון אני חושב. 
כשאני לא מרגיש טוב זה לרוב בגלל איזה כאב פיזי בגוף, ואם לא אז אולי הנפש כואבת, וגם במצב הזה אני חושב שיהיו סימנים גופניים כמו חולשה או עייפות.
כשאני מרגיש טוב אני פשוט מרגיש טוב, מאז הקורס אני מצליח לפעמים להרגיש את התחושות הנעימות, שאולי בעבר פשוט לא הייתי מודע אליהן. זה בטח נשמע מאוד מוזר. דוגמא - כששמעתי את השיר הראשון אחרי הקורס הרגשתי תחושות נעימות בכל הגוף.

עד כה הרשומה מדי אישית ולא מובנת על מנת לפרסמה, במיוחד יש לי תירוץ לא לפרסם כי כבר הרבה זמן שלא פרסמתי, אבל אני מעוניין לפרסם, ולהמשיך בכך, להמשיך לחשוב.

ביקרתי בבית חב״ד בברילוצה, היה מאוד מזמין ונעים שם. דיברתי עם בחור בשם ישראל ושאלתי אותו שאלות כמו - איפה אני? מה זה חב״ד? מה ההבדל מבית כנסת? הוא היה מאוד בקיא והסביר הכל בקצב טוב, התחברנו. הוא דיבר על מבנה הנפש, על מהות האדם, הרבי מלובוויץ ועוד. היה לו את התשובה, דבר שלי כנראה אף פעם לא יהיה. יש בנינו אי הסכמה, בסיסית ביותר, אבל בכל מקרה יכולנו לדבר וללמוד אחד מהשני. לצערי - וכמו שקורה לי לא קצת עם אנשי דת, בשיחה הזו אני כמעט ורק מקשיב, ולא יוצא לי כמעט שאני מביע את דעתי באריכות. אני מאוד נהנתי מהשיחה ולמדתי המון, מטבעי אני אוהב ושמח להקשיב לאחרים.

זה מזכיר לי בחור זקן, אקסטרוברט, וחכם שפגשתי בקורס ויפאסנה - הוא לא הקשיב בכלל, אהב לדבר, ובכל מקרה היה מאוד חכם. הוא אמר שיש לו זיכרון מצוין ואני חשבתי שבנוסף הוא גם זריז מחשבה. אולי בעברו הקשיב המון, שמע מספיק, ועכשיו הזמן שלו לדבר.. לא יודע.

מאוד לא אהבתי שקראו לבני גאון, ואני שם לב שיוצא לי להתסייג ולהתווכח כשאדם אומר על אדם אחר שהוא חכם. איזה חוכמה? אתה לא יכול להגיד על אדם ״הוא מאוד״ נכון? אתה צריך להגיד מאוד מה. באותו אופן אין סוג חוכמה אחד, ולכן זה מרגיש לי כל-כך תפל להגיד על אדם שהוא חכם.
אדם עם מוח מתמטי מבריק הוא חכם? גם אם האינטליגנציה הרגשית שלו על הפנים? אדם מצליח כלכלית? אתה יודע שאני לא אגיד עליו שהוא חכם בקלות. מה עם חוכמת הדהאמה ושקט נפשי - רוב האנשים לא יקראו לזה חוכמה אבל בפילוסופיה של גואנקה ככה זה נקרא, ואני לא חושב שיש מקום להתווכח איתו.

הבחור הזקן? למרות שהתחלתי עם המילה התפלה בתיאורו, המשכתי ואמרתי מה ״חכם״ בו, אני חושב שגם קיבלתי ממנו הרגשה של שקט נפשי, למרות שאני ראיתי המון חסרונות בו, שאני מניח שהוא - בחור חד ועוסק בפסיכולוגיה - מודע אליהן, הרגשתי שהוא שלם עם מי שהוא. גם היה פתוח מחשבתית נראה לי, אבל הזיכרון שלי כבר מעורפל.
פתיחות מחשבתית וביקורתיות הן עקרונות עיקריים לחוכמה כפי שאני רואה אותה.