← חזרה

28/08/2025 - בחירות

כפי שניתן להבחין, רשומון רשת זה לא יהיה יום-יומי. אין לי כל-כך הרבה מה להגיד.
ברוב הרשומות, או אולי בכולן, עד כה עסקנו בנושאים קרובים. עסקנו בנושאים שמעניינים אותי, שקראתי/שמעתי עליהם קצת/הרבה, שאני חושב שיש לי מה להגיד עליהם/רוצה שיהיה לי מה להגיד עליהם/רוצה להיזכר בהם/רוצה להעמיק בהם.
התחלתי את הרשומון הזה עם שאלה חשובה - למה לכתוב רשומון רשת ? 
יותר נכון - למה לי לכתוב רשומון רשת ? 
ויותר בכלליות - למה לאדם לעשות דבר? למה לאיקס לעשות וואי?
אמרתי שזה יעזור לי לרכוש מיומנויות שאני מעוניין לרכוש. ואז שאלתי - איזה מיומנות כדי לרכוש? ולמה?
שאלות אלו הביאו אותנו לשאלה חשובה מאוד בדבר מטרה - מה אתה עושה? ולמה אתה עושה את זה? מה המשמעות? יש משמעות?
(גם דיברנו כמובן על שאלות חשובות ביותר כמו - מה חשוב? מה יפה? דיברנו מעט, ובחובבנות. ועל עוד דברים קשורים/לא קשורים, תלוי איך נתסכל על זה)
אבל אני לא חושב ששמנו את הזרקור המגיע על בחירות - בלי בחירה, כל המחשבות והרעיונות האלו יכולים לספק הרבה נחת ואושר אינטלקטואלי, אבל לא יותר מזה. מותר ורצוי לחשוב, אך בשביל להשיג שינוי - יש לפעול.

בחירה ופעולה הם לא בדיוק אותו הדבר, וזה שבחרתי בשביל אוהד של העתיד שהוא יצחצח שיניים היום בלילה לא אומר שאוהד של הלילה יעשה זאת. זו בעיה קשה ולא אתמודד איתה, היא מחוץ למסגרת דיוננו.
אני חושב שאדם שמכבד ואוהב את עצמו (מה ההגדרה של אדם כזה? האם רצוי להיות כזה?), ראוי שיעשה בחירות בחייו. בלי בחירה אין חירות (משום מה התרבות שלנו שמה את החירות כעיקרון חשוב ובסיסי ביותר). כל אדם אומר שהוא רוצה להיות חופשי, לעשות מה שירצה, אבל בפועל הרבה יותר קל לא לבחור, לתת למישהו אחר לבחור עבורך - חברים או אמא או ראש הממשלה, מי שלא יהיה, רק לא אני. זה קשה מדי, ואחר״כ צריך לקחת אחריות. אני מפחד מאחריות.
נדמה לי שרוב האנשים אף פעם לא עשו בחירה עצמאית בחייהם. אני מקווה שאני ״משוחרר״ מכל ההטעיות מה שאני מדבר עליהם, ההרגשה שלי היא שכל עוד אני משתדל אני במצב טוב. אולי עוד שנה אגיד שלא הייתי באמת משוחרר היום, ובשנה שאחריה יקרה אותו הדבר, אבל איפה שאהיה בעוד שנתיים יהיה רק בזכות (או בגלל, אולי לא ימצא חן בעייני בכלל איפה שהגעתי, ואכעס מאוד על…) אוהד של עכשיו.

רק לפני שנה או קצת יותר התחלתי לבחור, לא יודע בדיוק מה היתה הבחירה הראשונה שלי אבל הנה כמה חשובות מאז:
להישאר בקבע, אני חושב שזו היתה בחירה יחסית מודעת, ואחת הראשונות שלי.
להשתחרר מקבע, בזמן המלחמה, לעבור למילואים, להתחיל לעבוד, במקום לטייל עם חברים (בחירה שהתחרטתי עליה בזמנו. חלק גדול מהתוצרים של בחירה(/פעולה) הם טעויות).
להתחיל ללמוד ברצינות נושאים שמעניינים אותי, להתרחק מאנשים מסוימים, לקנות חליל ולהתחיל לחלל, ללכת לויפאסנה.
לעזוב את העבודה (היום הוא יום העבודה האחרון שלי בDrivenets).
(עתיד:) לטייל לבד, ללמוד תואר ראשון בפיזיקה, …

זרקתי פה הרבה בחירות, אקח את האחרונה כדוגמא. אני חושב שעשיתי צעד חשוב מאוד, שלפני שבחרתי ללמוד באוניברסיטה, בחרתי קודם שלא אלמד באוניברסיטה. או יותר נכון להגיד, השתחררתי מהבחירה של ההורים שלי שהילד שלהם ילמד באוניברסיטה. רק לאחר השתחררות זו יכולתי להגיע לבחירה עצמאית, והו כמה שאני מאושר מבחינה ביקורתית זו. בחירה היא לא דבר חד משמעי ומפחיד כל-כך - אחת המתנות הגדולות שקיבלתי היא הביקורתיות (לא מתיימר להגיד שפיתחתי יכולת זו למקסימום או שאני משתמש בה בצורה טובה או בעקביות כלפי עצמי ואחרים). תהיה ביקורתי - מה אני עושה? לאיפה אני הולך? האם אני רוצה ללכת לשם? למה? שאלות אלו אף פעם לא יזיקו, אף פעם. אני אוהב להיזהר בדברי וקפץ לי אינסטינקט לתקן את עצמי או לרכך את האמירה החד משמעית, כמובן שלא חשבתי עליה לעומק ואמרנו לפני כמה רשומות שאין עובדות ואין נכון, אבל בכל זאת אעמוד על מה שאמרתי (עם סיוג קל, שהוא המשפט הארוך שאמרתי לאחר האמירה החד משמעית. הרי אם הייתי מספיק ״גבר״ כדי להשאיר אותו, הייתי משאיר אותו ומוחק את 40 המילים שאחריו).
בדברי האחרונים ערבבתי שתי נקודות שרציתי להבהיר, כנראה שהם ממש מעורבבות במוחי. 

הראשונה - בחירה, לגבי העתיד, היא לא בחירה חד משמעית, היא זמנית. אם יש בחירה דוחקת, כדי להתמודד איתה. אפשר לבחור, באופן זמני. ובחירה זו, גם אם תשתנה מחר, יכולה להועיל מאוד היום. אני מדבר כמובן על המוח שלך, שיוכל להרגע קצת מכל הקשקשת, הפחדים והחוסר מודעות.

השנייה - חשוב מאוד להיות ביקורתי כלפי בחירות העבר/הווה שלך, יתכן שהם לא מתאימות לך יותר, אם אתה לא מרוצה - תשנה אותן. שינוי זה ובחינה זו יכולה לקרות רק אם תשאר מודע, וביקורתי. תטיל ספק, תסתכל מעבר לגדר, תראה אם יש אופציה אחרת. יכול להיות שאתה לא מרוצה ממקום העבודה, או אולי מתחום העבודה, מהחברה שלך. נראה לי שהעברתי את הנקודה ולכן אפסיק פה, אבל לא לפני שאתמודד עם ביקורת כלפי הטענה ה״ילדותית ותמימה/נאיבית״ שאני מציג פה. כן, אני ילד. אין לי מחויבויות. אין לי אישה ואין ילדים. אני לא יודע על מה אני מדבר. כנראה שיש הרבה צדק בביקורת זו כלפי. בכל זאת, אני לא חושב שאני כל כך רחוק מהמציאות, אני לא אומר שאתה צריך לברוח מהבית - רק אומר שזו אופציה, אל תשקר לעצמך - אין אסור, אין חייב. כל רגע שאתה נשאר עם הילדים זה בחירה. הנה האופציות שלך: להישאר/לא להישאר/לא להחליט (האופציה השלישית היא הגרועה ביותר, מה שרוב האנשים עושים רוב הזמן - מה שגורם לתסכול עצמי וכעס על הסביבה, שבגללה אתה תקוע פה ולא על חוף הים). מה שאני אומר זה - תבחן את האופציות ברצינות, תבחן את עצמך, תבחן את ההשלכות של הפעולות שלך, איך אתה תרגיש, תרגיל זה יכול לעזור לך. ההחלטה להישאר, היא הרבה יותר נעימה, מההחלטה לא להחליט. להסתכל מעבר לגדר, לראות את האופציות האחרות, לא להסתתר מהן ולא להסתיר את הרצונות שלך. בחינה זו יכולה להוביל לשינוי ממשי בחיים שלך, אולי פיזית תבחר לשנות משהו. אם לא, האופציה השניה גם נהדרת - אתה נשאר באותו מקום, אבל שלם עם עצמך, אין גירוד, תחושה לא נעימה של ״מה אני עושה פה כוסאמק בא לי לברוח״ (אני די בטוח שיש ואני סתם מתרגש בגלל הכתיבה, אבל נראה לי שיורדת העצימות של הגירוד).
ספר מצוין שמספר על מקרה כזה (ואני נזכר בעוד ספר טוב שמדבר על בחירות - ״אדם מחפש משמעות״. ואני נזכר באחד האהובים עלי - ״אתה, המושך בחוטים״) - ״כשניטשה בכה״ של הפסיכיאטר ארווין יהלום.